בבא קמא דף ב - אבות ותולדות - שיעור כללי של רה״י הרב ארי סט

שיעור 3 - שיעור כללי באבות ותולדות הגמרא שואלת אצלנו האם תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן ומביאה שתי דוגמאות, שבת וטומאות. ארצה היום לגעת באבות ותולדות במסכת שבת. בשבת בדף צו עמוד ב נמצא סוגיה דומה לסוגיה לשלנו. גם שם נשאלת השאלה אמאי קרי להא אב להא תולדה ועונה אותה תשובה כמו אצלנו. לאחר מכן היא שואל כמו אצלנו, ולרבי אליעזר אמאי קרי לה אב ואמאי קרי לה תולדה. נשים לב שהגמרא אצלנו שואלת מאי איכא בין אב לתולדה ולא אמאי קרי לה אב ואמאי קרי לה תולדה, רק בדברי רבי אליעזר היא שואלת אמאי קרי לה ואילו בסוגיה בשבת שואלים פעמיים אמאי קרי לה. השאלה מאי נפקא מינה הרבה יותר מכוונת כלפי תשובה. הרמב״ן שם מסביר שהשאלה אמאי קרי לה היא בעצם אותה שאלה כמו מאי נפקא מינה ואם כן אין הבדל בין הגמרא שלנו לגמרא בשבת. בתוספות אצלנו קיימים שני תירוצים. לפי הראשון אפשר להתרות משום אב ולפי השני חייב להתרות משום האב. כך תוספות מפרש גם בגמרא בשבת. לפי הרמב״ן שם אפשר להתרות משום אב כי אין קשר בין התולדה ובין האב כי אם רבי אליעזר מחייב על שניהם מוכח שאין לתולדה קשר לאב דידיה. מדוע אם כן קוראים לזה אב ותולדה דידיה? אם הן לא נולדו מתוך האבות או שהן לא דומות לאבות מאיפה נולדו כל התולדות לדעת הרמב״ן? נראה ברור שהתוספות לא הבין כך, הוא הבין שגם לשיטת רבי אליעזר יש קשר בין האבות לתולדות, בין בתירוץ הראשון ובין בתירוץ השני. על מנת להבין טוב יותר את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים ננסה לחזור למשנה הראשונה בפרק כלל גדול. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה. המנה מחדשת חילוק חטאות. כתוב בתורה לא תעשה כל מלאכה וחז״ל פרשו שיש ל״ט אבות מלאכה אך היה מקום לומר שלולא הדרשה של חילוק חטאות היינו אומרים שכאשר יעבור אדם על הרבה מלאכות בהעלם אחד נחייב אותו רק אחד. קמ״ל שחייב על כל מלאכה ומלאכה. בסוף המשנה מתחדש לנו עוד דין - העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת ומפרש רש״י שבאה המשנה למעט שהעושה אב ומלאכה דידיה אינו חייב אלא אחת. יש בין שני הדינים הללו הקשר ברור מהדין הראשון מתחדש חילוק חטאות והדין השני ממעט את המקרה של אב ותולדה דידיה. לכאורה בדיוק על זה רבי אליעזר חולק, הוא מקבל את הדין הראשון אך לא את הצמצום הנובע מן הדין השני. אם נרצה להבין היטב את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים נצטרך להבין היטב את דין חילוק חטאות. התוספות רי״ד בדף קל״ח מקשר בין חילוק החטאות לבין ההתראה. הוא מסביר שכיוון שהבערה לחלק יצאת כאילו כתוב לאו על כל מלאכה ומלאכה. אם כך על כל מלאכה ומלאכה חל איסור שונה ולכן צריך התראה על כל מלאכה בפני עצמה. נראה שזה דעת רבי אליעזר (ניתן לשאול על דברי הרב שהתוספות רי״ד אמנם מציין שכל אב מלאכה הוא שם שלעצמו אך אין מכאן הוכחה לתולדות וצ״ע). המנחת חינוך כותב בסימן לב שאם עבר על ל״ט מלאכות בהעלם אחת בשבת חייב כאילו הם ל״ט שמות. בעלי התוספות הבינו אחרת את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים ולכן צריך להבין אחרת גם את דין חילוק חטאות. המנחת חינוך בחלק הראשון שלו דן בחיוב התראה בשבת ומסביר שאפשר להתרות על כל מלאכות שבת משום ״לא תעשה כל מלאכה״. נראה ברור שלדעת הרמב״ן סברת המנחת חינוך אפילו לא מתחילה שכן אפילו לפי חכמים צריך להתרות לפי האב. (המנחת חינוך סותר את עצמו וצ״ע). רש״י בשבת בדף סח עמוד א (על המשנה הראשונה בפרק כלל גדול) מסיים את דבריו כך - אין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירה שאינם דומים. אין זה כוונת הרמב״ן והתוספות רי״ד, רש״י רוצה להגיד שהאיסור הוא אותו איסור (אין כאן שמות מוחלקים) רק הגופים מוחלקים ולכן חייב על כל אחת ואחת. עד עכשיו הסברנו כמו הרמב״ן שהתורה הגדירה כאן איסורים שונים אך לפי השורה הזאת ברש״י נוכל להסביר שהאיסור הוא אותו איסור אך יש גופים שונים לאיסור. רש״י חוזר על הדברים בדף עב עמוד ב.לפי זה נסביר שרבי אליעזר אומר שגם תולדות הן גופים מוחלקים. אם נבין שמחלוקת רבי אליעזר וחכמים אינה קשורה כלל לשם של האיסור אזי לא יהיה שום קשר בין רבי אליעזר וחכמים ובין שאלת ההתראה. בעצם ראינו פה מחלוקת בין הרמב״ן והתוספות כיצד להסתכל על ל״ט אבות מלאכה. לדעת התוספות יש כאן גופים מוחלקים ולדעת הרמב״ן יש כאן שמות מוחלקים. שאלנו מקודם מניין הרמב״ן למד את חיוב התולדות אם אין קשר בין חיוב התולדה ובין האב. אולי ניתן להציע שהחיוב של התולדות הוא באמת חיוב אחר. אב מוגדר כמה שהיה במשכן. הגמרא בשבת בדף ע עמוד א עוסקת במחלוקת האם הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת. הגמרא שואלת בסוף מאי טעמא דרבי יוסי … הנה אבות מ-הנה תולדות. בין השיטין נראה ששמואל מסכים לרישא של הדרשה, אולי החיוב בתולדות אינו נובע מן הדמיון לאב אלא הוא חיוב עצמאי. כאשר התורה אומרת לא תעשה כל מלאכה היא מתכוונת לאלפי מלאכות אך מצמצת אותן לכמה אבות את כל שאר התולדות לומדים מן המ״ם של מהנה. ממילא בהקשר שלנו של בבא קמא האבות אינם דומים לתולדות ולשיטת רבי אליעזר כל תולדה עומדת בפני עצמה. אולי רוצה הגמרא שלנו להגיד שכל השאלה של האם תולדותיהן כיוצא בהן או לאו כיוצא בהן זה רק שאלה בדעת חכמים ולא בדעת רבי אליעזר.