בבא קמא דף ב - כוונתו להזיק/משונה - חלק ב

בשיעור הקודם דיברנו על היחש בין המושג כוונתה להזיק ובין המושג משונה בשיטת ר״ת ובשיטת הרמב״ם. השלמה לשיטת הרמב״ם עוד ראיה לשיטת הרמב״ם שלא הבאנו בשיעור הקודם נמצא במכילתא ״מניין לשן לאכול את שאינו ראוי לה … ת״ל וביער בשדה אחר לרבות דברים אחרים כך כל דבר … בתם משלם ח״נ ובמועד משלם נ״ש״ הרי שהמכילתא בהדיא כשיטת הרמב״ם שיש לנו שן תמה ורגל תמה (ואם תיקשי לך דלאו כיוצא בהן י״ל בשיטת הרמב״ם שכל החיוב היינו מצד שזה קנסא ואין לזה שייכות באב). שיטת רש״י כיצד רש״י רואה את קרן? בדף טו עמוד ב גבי כלבא דאכל אמרי כתב רש״י משונה - שאין דרכן בכך וכן כתב בדף יז עמוד א. משונה זה הגדרה בקרן. בדף ב עמוד ב קורא רש״י לקרן מחוברת אורחיה לעומת קרן תלושה שהיא לאו אורחיה ואם ההבנה הזאת נשארת עד לסוף הסוגיה הרי שלא ניתן להגדיר קרן ע״י אורחיה ולאו אורחיה שהרי מחוברת אורחיה הוא. אם כן כיצד מגדיר רש״י בכל מקום את קרן כמשונה? נחלקו התנאים במסכת חולין אם יש בגידים בנותן טעם כלומר אם אדם אוכל גיד של בהמה טמאה האם עובר באיסור דאורייתא. הרשב״א אומר שהמחלוקת לא במציאות, ברור שיש טעם פחות מטעם הבשר אבל ברור לנו שיש בו יותר טעם מאשר בעצמות וכדומה, התנאים נחלקו מה רף הטעם האסור מן התורה. גם משונה זה הגדרה יחסית, רש״י משמיע לנו שתלושה זה לא סביר שיקרה. רש״י מקים את הפטור בקרן מכך שלא היה לבעלים לשמור מדבר זה, כלומר בדומה לחולין אנו מחפשים את הרף. שן מחוברת זה אורחיה ביחס לתלושה אך ביחס לשן ורגל זה לאו אורחיה. (ותימא דאם זה עיקר החידוש ברש״י מדוע לא אמר את הדברים בפשיטות וצ״ע). כעת נשאלת השאלה מה היחס בין כוונתו להזיק ובין משונה? המושג משונה ברור לנו, הוא מקביל ללאו אורחיה הוא. כך שהשאלה המרכזית היא מאי כוונתו להזיק. מדברי רש״י אפשר להבין שכוונתו להזיק היינו פעולה לא צפויה. כלומר, כל נזק שלא ניתן לתת הסבר הגיוני כמו הנאה הוא קרן. יוצא ששני המושגים מקבילים. הסיבה שמשתמשים בשני מושגים שונים כי משונה זה רק סימן לכוונתו להזיק ואילו הסיבה זה כוונתן להזיק.